אחד הביטויים היותר נפוצים בשנים האחרונות הוא "שיימינג" – מילה מודרנית לעיקרון שמוכר כבר מהתנ"ך, לשון הרע, ויש גם המגדירים אותו פשוט הוצאת דיבה. המודעות הגבוהה לפגיעה הקשה שעלולה לגרום הוצאת הדיבה מובילה רבים, הן בני אדם פרטיים והן ארגונים ועסקים, להגיש תביעה על בסיס חוק איסור לשון הרע (שחוקק כבר ב-1955). חשוב לדעת שהחוק כולל גם הגנות שונות בפני תביעה זו, שמבוררת לרוב במסגרת משפט אזרחי, שכן הוצאת הדיבה הינה בדרך כלל בגדר עוולה ולא עבירה פלילית.

סוף מעשה במחשבה תחילה

ההמלצה החשובה ביותר בהקשר של הוצאת דיבה היא לשקול היטב כל פרסום וכל אמירה. כמובן שאין הכוונה לשתוק – החוק מייחס משקל נכבד גם לחופש הביטוי ומשתדל לאזן בינו לבין זכותו של אדם (ועסק) לשם טוב – אבל כן כדאי לבחון האם הדברים שבכוונתכם לפרסם (ברדיו, בטלוויזיה, בעיתון, באתר אינטרנט, בפייסבוק, בעל פה) לא עלולים לסבך אתכם עם החוק.

הגנת האמת בפרסום

הגנה משמעותית אחת בפני תביעת לשון הרע היא "אמת בפרסום". שימו לב – על-מנת להשתמש בהגנה הזו נדרשת לא רק היצמדות לאמת, אלא שבדברים שפורסמו ועלולים לפגוע באדם או בעסק יש עניין לציבור.

הגנת תום לב

עוד הגנה נפוצה במקרים שבהם מוגשת תביעה בגין הוצאת דיבה היא תום לב. תום לב מאפשר להתגונן גם אם הדברים שפורסמו מתגלים בסופו של דבר כשגויים, וזאת בתנאי שניתן לשייך אותם לאחת מ-12 קטגוריות אשר מפורטות בסעיף 15 בחוק איסור לשון הרע.

בין המקרים שבהם פרסום פוגעני אינו נחשב להוצאתה של דיבה: הבעת דעה אודות איש ציבור או עניין ציבורי, הבעת דעה אודות יצירת אמנות, הבעת דעה במסגרתם של יחסים בין ממונה לכפוף, ועוד.

יחד עם זאת יש לקחת בחשבון שגם אם הפרסום חוסה תחת צילה של אחת מההגנות, מי שמתבקש להתנצל (התנצלות סבירה) ומסרב לעשות זאת עלול למצוא עצמו מורשע בהוצאת לשון הרע ונדרש לשלם פיצוי של עד 50,000 ₪. עוד כדאי לדעת כי גם קרובי המשפחה של אדם שנפטר לאחר שפורסם אודותיו דבר מה שעונה להגדרה של לשון הרע רשאים לתבוע בשמו את המפרסם, וזאת אם טרם חלפה חצי שנה ממועד הפטירה.